עשירון עליון מול תחתון: הפער האמיתי בישראל

בכל פעם שמדברים על אי שוויון בישראל, השיחה נופלת לאחד משני קצוות: או "זה לא נורא", או "זו קטסטרופה".

הנתונים שפרסמו רשות המסים והלמ"ס מאפשרים סוף סוף להסתכל על התמונה בלי הרעש הפוליטי.

המספרים, ישר מהמקור

₪94,000 הכנסה חודשית ממוצעת בעשירון העליון (רשות המסים)

וההפתעה: הלמ"ס פרסמה מספר אחר לגמרי, ₪66,000. הפער נובע מזה שהם סופרים דברים שונים:

• הלמ"ס בודקת בעיקר שכר עבודה, דרך סקר הוצאות והכנסות.
• רשות המסים סופרת את כל ההכנסות: שכר, השקעות, נדל"ן, רווחי הון ועסק.

והמסקנה מזה היא הדבר הכי חשוב בכתבה הזאת: בעשירון העליון, בערך 30% מההכנסה מגיעה לא מעבודה, אלא מכסף שעובד בשבילם.

מי באמת משלם מסים

שתי נקודות עוגן שמספרות את כל הסיפור:

• משק בית בעשירון התחתון משלם בערך ₪3,800 מסים בחודש, ורובם עקיפים, כלומר מע"מ.
• משק בית בעשירון העליון משלם בערך ₪36,400 בחודש.
• וחמשת העשירונים התחתונים יחד תורמים רק 3.8% מסך המסים הישירים במדינה.

כלומר תקציב המדינה נשען כמעט כולו על החצי העליון, וחלק גדול ממנו על העשירון העליון לבדו.

אז מה זה אומר לתכנון פיננסי

הטעות הקלאסית של תוכן פיננסי בישראל היא להציע "תוכנית תכנון פיננסי" אחת לכולם. אין חיה כזאת. כל עשירון דורש אסטרטגיה אחרת לגמרי.

עשירונים 1 עד 3, הכנסה של ₪7,000 עד ₪15,000

• קודם כל לסגור אוברדראפט בריבית 11% ומעלה. כל שאר ההשקעות לא רלוונטיות עד שזה סגור.
• קרן חירום בקרן כספית, בגובה חודש וחצי הוצאה.
• פנסיה במסלול מנייתי, כדי למקסם את הכסף שהמעסיק מפקיד ממילא.
• חיסכון פרטי של 5% עד 10% מההכנסה, בקופת גמל להשקעה.

עשירונים 4 עד 6, הכנסה של ₪15,000 עד ₪25,000

• פנסיה והשתלמות בתקרה.
• חיסכון פרטי של 15% עד 25% מההכנסה.
• שיקול של נדל"ן, אם יש הון עצמי.
• המטרה: לבנות שכבת נכסים שתייצר הכנסה פסיבית בעתיד.

עשירונים 7 עד 9, הכנסה של ₪25,000 עד ₪50,000

• תכנון מס נהיה קריטי. במדרגה הגבוהה, כל ₪10,000 שכר נוסף מותירים לך בערך ₪5,000 בכיס.
• תיק מפוזר: 60% עד 70% מנייתי גלובלי, 20% ישראלי, 10% אג"ח.
• נדל"ן להשקעה כשיקול אסטרטגי, לא כברירת מחדל.
• תכנון פרישה אקטיבי: מאיפה בדיוק תגיע ההכנסה אחרי 67.

עשירון 10, הכנסה של ₪50,000 ומעלה

• תכנון מס מתקדם: קופות, עיתוי מימוש רווחי הון, ותכנון אופציות.
• תיק עם חשיפה גלובלית ומטבעית, ולפעמים גם אפיקים חלופיים.
• תכנון בין דורי: העברה לילדים, ירושות, נאמנויות.
• מחשבה אמיתית על חופש כלכלי, לא רק על צבירה.

הקפיצה בין עשירונים, ולמה היא כל כך קשה

מעבר מעשירון לעשירון הוא הרבה יותר נדיר ממה שאנשים מניחים, ולא בגלל מזל. הוא דורש שלושה דברים בו זמנית:

1. הכנסה ראשית גבוהה יותר, כלומר קריירה.
2. הכנסה משנית, כלומר כסף שעובד.
3. הוצאה שלא צמחה במקביל.

ורוב האנשים משיגים את הראשון, מתעלמים מהשני, וההוצאה שלהם עולה לבד. תכנון פיננסי הוא בדיוק הכלי שמאפשר את הקפיצה הזאת.

השאלה "באיזה עשירון אני" ממש לא מעניינת. השאלה האמיתית היא "באיזה עשירון אני רוצה להיות בעוד עשר שנים, ומה אני עושה היום בשביל זה". רוב האנשים אף פעם לא שואלים את עצמם את זה.

ומה שבאמת חשוב פה

הפער הפיננסי בישראל הוא לא מיתוס, הוא אמיתי לגמרי. אבל החלק החשוב הוא לא הפער עצמו, אלא איך מתכננים בתוכו.

עשירון תחתון צריך קודם כל להיזהר מחובות. עשירון עליון צריך תכנון מס. בלי ההבחנה הזאת אין תכנון פיננסי, יש רק כללים גנריים שלא מתאימים לאף אחד.