קודם כל, למה 0.23%
המספר הזה הוא לא מקרי. הוא תוצאה של מכרז.
משרד האוצר הוציא מכרז לגופים שרוצים לנהל את החיסכון: בתי השקעות, חברות ביטוח ובנקים. מי שהציע דמי ניהול נמוכים יותר, זכה.
והתחרות הייתה אגרסיבית, כי מדובר במיליוני חוסכים בבת אחת. התוצאה: 0.23% לשנה, שזה נמוך בצורה שלא קיימת בשוק הקמעונאי.
ועד גיל 21, גם את זה הילד לא משלם. ביטוח לאומי משלם את זה במקומו.
מה זה 0.23% מול העולם האמיתי
בוא נשים את זה בהקשר.
| המכשיר | דמי ניהול טיפוסיים |
|---|---|
| חיסכון לכל ילד | 0.23% |
| קופת גמל להשקעה רגילה | בערך 0.6% עד 0.9% |
| קופת גמל להשקעה עם הטבת מועדון | נמוך יותר, תלוי בהסדר |
הפער נראה זעיר. הוא לא זעיר. הראיתי בכתבה נפרדת מה עושה הפרש של אחוז אחד לאורך עשרות שנים, וזו אחת התובנות שהכי קשה לעכל בפעם הראשונה.
הנקודה שכמעט אף אחד לא יודע
בגיל 21 הילד מתחיל לשלם את דמי הניהול בעצמו. וכאן רוב האנשים מניחים שהם קופצים לרמת השוק.
הם לא. הם נשארים 0.23%.
כלומר בגיל 21 הילד מחזיק בידיים קופה שמתנהלת כמו קופת גמל להשקעה, בעלות שלישית עד רבעית מהמחיר הרגיל, ובלי הגבלת זמן.
בגיל 30. בגיל 45. בגיל 60. אותם 0.23%.
ומה התנאי
אחד. פשוט, ואכזרי בחוסר הגמישות שלו:
לא למשוך.
ברגע שמושכים את הכסף, הקופה נסגרת. לא מוקפאת, לא מושהית. נסגרת.
אין דרך לפתוח אותה מחדש. אין דרך להחזיר את הכסף פנימה. אין הליך מיוחד, אין פנייה לוועדה. התנאים האלה נעלמים לצמיתות.
וזו בדיוק הסיבה שמשיכה בגיל 18 היא הטעות היקרה ביותר בתוכנית, גם אם על הנייר היא נראית כמו סתם לקיחת כסף שממילא שלך.
למה בכלל הגופים רוצים את זה
שאלה מצוינת, ולה יש תשובה שאומרת הרבה על איך עובד השוק הפיננסי.
0.23% על חיסכון של כמה עשרות אלפי שקלים הוא רווח זניח. אז למה נלחמים על המכרז?
1. סקייל
קח סכום ממוצע לכל ילד, וכפול אותו במיליוני ילדים. גם אחוז קטן מאוד על סכום עצום הוא הכנסה משמעותית.
2. הלקוח של מחר
וזה החלק המעניין. הילד גדל. בגיל 21 הוא כבר מכיר את הגוף, יש לו שם חשבון, יש לו שם משתמש, והוא ראה את הכסף שלו צומח.
וכשהוא יתחיל לעבוד ויצטרך קרן השתלמות, קופת גמל להשקעה, פנסיה או ביטוח, לאן הוא ילך?
בתי השקעות וחברות ביטוח גדולות עובדות 360 מעלות. הן לא מוכרות מוצר, הן בונות מערכת יחסים. וחיסכון לכל ילד הוא נקודת הכניסה הכי זולה למערכת יחסים של שישים שנה.
3. ההורה
וגם: כל פעם שאתה נכנס לראות מה קורה עם החיסכון של הילד, אתה נחשף לגוף.
וזה לא אומר שזה רע
להבין את האינטרס של הצד השני זה לא ציניות. זה פשוט לדעת מול מה אתה עומד.
הגופים האלה נותנים כאן שירות בעלות נמוכה מאוד, כי יש להם אינטרס ארוך טווח. אתה יכול ליהנות מהעלות הנמוכה בלי להתחייב לשום דבר אחר. אלה שני דברים נפרדים.
ומה עם ההוצאות שהמדינה לא משלמת
וכאן צריך להיות מדויק, כי 0.23% הם לא כל הסיפור.
מעליהם נגבות מהחיסכון הוצאות ניהול השקעות, והן לא מכוסות על ידי ביטוח לאומי. פירטתי את זה בכתבה נפרדת, וזו נקודה ששווה להכיר לפני שבוחרים גוף.
שורה תחתונה
הילד שלך מחזיק היום מכשיר פיננסי בתנאים שהוא לא יוכל לקנות בשום מקום בשוק.
הוא לא צריך לעשות שום דבר כדי לשמור עליהם. הוא רק צריך לא לעשות דבר אחד: למשוך.
