הרגע שבו זה התהפך

באוגוסט 2019 עברה תעשיית הקרנות האמריקאית נקודת ציון: לראשונה, הכסף שיושב בקרנות מדד על מניות אמריקאיות עקף את הכסף בקרנות מנוהלות.

4.271 טריליון דולר מול 4.246. הפרש זעיר, אבל כיוון ברור.

ובסוף 2023 זה קרה גם בכלל הקרנות ארוכות הטווח, על כל סוגי הנכסים: 13.252 טריליון פסיבי מול 13.244 אקטיבי. פער של 8 מיליארד דולר בלבד, שהוא בקושי עיגול.

ואיפה זה עומד היום

לפי נתוני ICI, יולי 2026:

סכום
קרנות מדד וסל21.76 טריליון דולר
קרנות מנוהלות18.58 טריליון דולר
נתח המדד מכלל הקרנות53.9%
נתח המדד ממניות אמריקאיות64.1%

כלומר כמעט שני שלישים מהכסף שמושקע במניות אמריקאיות דרך קרנות יושב היום במדד. ב-2010 זה היה כ-19%.

וזה לא רק אמריקאי. ביפן, נתח קרנות המדד קפץ מכ-12% ביוני 2016 ל-41% ביוני 2026.

והשאלה המטרידה

אם כולם קונים את המדד, מי בכלל קובע כמה כל חברה שווה?

הבעיה, בפשטות

קרן מדד לא חושבת. היא לא שואלת אם אנבידיה יקרה או זולה. היא פשוט קונה לפי שווי שוק.

ומה שקובע כמה חברה שווה הוא דווקא מי שכן חושב: מי שקורא דוחות, בונה מודלים ומחליט שמניה מתומחרת לא נכון.

אז אם כולם עוברים למדד, מי נשאר לעשות את העבודה הזאת?

זה לא רעיון חדש. ב-1980 פרסמו גרוסמן וסטיגליץ מאמר עם טענה יפה: שוק יעיל לחלוטין הוא בלתי אפשרי, כי אם המחירים כבר מגלמים הכל, אין לאף אחד תמריץ לחקור, ואם אף אחד לא חוקר, המחירים מפסיקים לגלם.

הביקורת המפורסמת בגרסה המודרנית היא של מייקל בורי, מי שזוהה עם החיזוי של משבר 2008. ב-2019 הוא טען שזרימת הכסף לקרנות מדד מעוותת מחירים בדיוק כמו שמכשירי המשכנתאות עשו לפני 2008, ושהסכנה האמיתית היא היעלמות הנזילות במשבר.

ולמה הטיעון הזה חלש יותר ממה שנשמע

יש כמה תשובות טובות, ושווה להכיר אותן:

  1. מחירים נקבעים במסחר, לא בנכסים. וזאת הנקודה המרכזית. גם אם רוב הכסף יושב פסיבי, המשקיעים האקטיביים הם עדיין כ-95% מפעילות המסחר. מי שיושב ולא זז לא משפיע על המחיר.
  2. בוגל עצמו אמר שגילוי המחיר ימשיך לעבוד גם אם המדד יגיע ל-70% או 90% מהנכסים, כי תמיד יישארו מי שמחפשים ערך.
  3. וההשוואה למכשירי 2008 לא מדויקת. קרן מדד לא יוצרת ניירות ערך חדשים, היא מחזיקה מניות קיימות של חברות גדולות ומבוססות.

אבל יש ממצא אחד שכן עומד

ואני רוצה להביא אותו כי הוא הכי מבוסס מבין כל הטיעונים בצד של המבקרים.

במרץ 2025 פורסם ב-American Economic Review מחקר שבדק בדיוק את השאלה הזאת. הממצא:

עליית ההשקעה הפסיבית בעשרים השנה האחרונות הפכה את הביקוש למניות בודדות ל"קשיח" יותר ב-11%.

כלומר צריך יותר כסף כדי להזיז מניה. המשקיעים האקטיביים אמנם סוחרים אגרסיבית יותר כשסביבם פחות פעילות, אבל התגובה הזאת מקזזת רק כשני שלישים מההשפעה.

זה לא "השוק שבור". זה כן "השוק מגיב אחרת ממה שהגיב פעם".

ומה שבאמת הייתי רוצה שתיקח

שתי נקודות, והשנייה פרקטית:

  1. הוויכוח הזה לא אמור לשנות לך את התיק. גם אם ההשקעה הפסיבית מייצרת עיוותים מסוימים, המסקנה מזה היא לא "אז תשלם 1.6% למנהל". הנתונים על ביצועי מנהלים לא השתנו בגלל הוויכוח הזה.
  2. אבל שווה לדעת שאתה נוסע בכביש שכולם נוסעים בו. וזה אומר שבמשבר, כשכולם ירצו לצאת בבת אחת, זה עלול להיראות אחרת ממה שהיה ב-2008. וזאת סיבה טובה להחזיק כרית מזומן, לא סיבה לברוח מהמדד.

ואם יש לך כסף שיושב איפשהו ואתה לא בטוח אם הוא שם מהחלטה או מהרגל, שלח לי הודעה ונעשה סדר במספרים שלך.