קודם כל — למה זה קיים בכלל

ביטוח חיים לא נועד בשבילך. הוא נועד בשביל מי שתלוי בהכנסה שלך. זו כל התכלית שלו: אם ההכנסה הזאת נעצרת פתאום, שהאנשים שנשארו לא ייאלצו גם להתמודד עם האובדן וגם למכור את הבית תוך חצי שנה.

וזה כבר אומר משהו חשוב על החישוב: הוא לא נגזר ממה שאתה מרוויח, אלא ממה שיקרוס בלעדיך. רווק בלי חובות ובלי תלויים לא באמת זקוק לביטוח חיים גדול. הורה צעיר עם משכנתה טרייה ושני ילדים קטנים — הכי זקוק לו, ודווקא בשלב שבו הוא הכי לחוץ בתזרים.

הכלל המקובל: פי עשר

כלל האצבע הנפוץ בעולם אומר: סכום הביטוח יהיה פי עשר מההכנסה השנתית. מי שמרוויח 20 אלף שקל בחודש — 240 אלף בשנה — אמור להיות מבוטח בכ-2.4 מיליון שקל.

יש גם גרסה שמשתנה לפי גיל, מתוך הבנה שככל שאתה צעיר יותר, כך יש יותר שנות הכנסה שצריך להחליף:

גילהמכפיל המומלץ
18–40עד פי שלושים מההכנסה השנתית
41–50פי עשרים
51–60פי חמישה-עשר
61–65פי עשר

הכלל הזה טוב לדבר אחד: לתת לך סדר גודל תוך שלוש שניות. זה לא כלום. אבל הוא לוקה בחיסרון אחד גדול — הוא לא יודע עליך שום דבר מלבד המשכורת.

למה מכפיל לבד לא מספיק

קח שני אנשים שמרוויחים בדיוק אותו דבר. אחד בן 35, עם משכנתה של מיליון שקל ושני ילדים בני שנתיים וארבע. השני בן 55, בלי משכנתה, עם ילדים שסיימו לימודים.

לפי כלל פי עשר, שניהם צריכים אותו כיסוי בדיוק. במציאות הם רחוקים זה מזה במיליוני שקלים — כי לראשון יש עוד עשרים שנות הכנסה להחליף, משכנתה לסגור ושני מסלולי לימודים לממן, ולשני כמעט כלום מזה.

העיקרון

ביטוח חיים לא מחליף משכורת. הוא סוגר התחייבויות. ולכן החישוב הנכון מתחיל מרשימה של מה שצריך לסגור — לא ממכפלה של מה שנכנס.

השיטה המדויקת: ארבעה רכיבים

יש שיטה מקובלת שמחשבת את הצורך האמיתי בארבעה מרכיבים, ופשוט מחברת אותם. מומלץ לעשות את זה עם דף ועט, זה לוקח חמש דקות:

מחברים את ארבעת המספרים, ואז מפחיתים את מה שכבר קיים — חסכונות נזילים, ביטוח שכבר יש דרך מקום העבודה או דרך הפנסיה, ונכסים שאפשר לממש. מה שנשאר הוא הפער האמיתי.

הרבה פעמים התוצאה קרובה למדי לכלל פי עשר. אבל כשהיא רחוקה ממנו — היא רחוקה בגדול, וזה בדיוק המקרה שבו הכלל הפשוט היה עולה לך ביוקר.

הפער שכמעט אף אחד לא בודק

וכאן הנקודה שהכי כדאי לקחת מהכתבה הזאת.

לרוב השכירים בישראל יש כיסוי ביטוחי מסוים דרך קרן הפנסיה. זה דבר טוב, וזו אחת הסיבות שהמערכת הישראלית חזקה יחסית. אבל יש בזה נקודה עדינה: הכיסוי הזה מחושב בדרך כלל על השכר הפנסיוני — כלומר על השכר שממנו מפרישים — ולא בהכרח על ההכנסה בפועל.

אצל חלק מהאנשים אלה אותם מספרים. אבל אצל מי שחלק מההכנסה שלו מגיע מבונוסים, מעמלות, משעות נוספות, מרכיבים שלא מבוטחים או מהכנסה נוספת מחוץ למשכורת — הפער יכול להיות משמעותי. והוא לא מופיע בשום מקום בולט. הוא פשוט מתגלה ביום הלא נכון.

הבדיקה עצמה פשוטה: להוציא את דוח הפנסיה השנתי, לראות על איזה שכר מחושב הכיסוי, ולהשוות למה שבאמת נכנס בחודש ממוצע. אם יש פער — לפחות תדע שהוא קיים ותוכל להחליט מה לעשות איתו.

עוד שני דברים ששווה לדעת

השורה התחתונה

כלל האצבע של פי עשר הוא נקודת פתיחה סבירה, לא תשובה. הוא נותן לך סדר גודל, ואת זה הוא עושה טוב.

אבל הביטוח הנכון בשבילך נמצא במקום אחר — ברשימה של מה שיקרוס בלעדיך, פחות מה שכבר קיים. חמש דקות עם דף ועט יתנו לך תשובה מדויקת יותר מכל מכפיל. וזה בדיוק הרעיון: לא לקנות יותר ולא לקנות פחות, אלא לדעת למה בחרת במספר שבחרת.