"סיכון מוגבר" זה לא סיכון גבוה. זו תנודתיות

מה המילה "סיכון" עושה למוח

כשאדם שלא עוסק בפיננסים שומע "סיכון מוגבר", הוא לא שומע תיאור טכני. הוא שומע אזהרה.

והמוח מתרגם את זה למשהו פשוט: יש כאן סיכוי גדול יותר שאפסיד את הכסף של הילד שלי.

וזה לא מה שהמילה אומרת.

מה היא כן אומרת

מסלול סיכון מוגבר הוא מסלול שרובו חשוף לשוק המניות. המשמעות המעשית היא שהערך שלו זז יותר. שנה טובה תיראה טובה מאוד, ושנה רעה תיראה רעה מאוד.

המילה המקצועית לזה היא תנודתיות. לא סיכון.

סיכון, במובן שהורה מפחד ממנו, הוא ההסתברות שתגיע לסוף התקופה עם פחות ממה שהתחלת. ובטווח של עשרים שנה, המסלול התנודתי הוא דווקא זה שהגיע היסטורית לתשואות הגבוהות ביותר בהשוואה לכל מסלול אחר בתוכנית, בקופת גמל או בבנק.

מה קרה כשברירת המחדל הייתה שמרנית

כשהתוכנית יצאה לדרך, ברירת המחדל הייתה שונה. בתקופה מסוימת היא הייתה מסלול סיכון נמוך.

וכאן נכנסת עובדה שכולם יודעים ואף אחד לא מתמחר: רוב ההורים לא מקבלים החלטה. הם מתנהלים עם האינרציה.

אז מה קרה בפועל? חלק גדול מהילדים נתקעו שנים במסלול הכי שמרן שיש.

וכשהאוצר בדק את התוצאות, הוא ראה משהו שקשה להתעלם ממנו: ילדים שההורים שלהם כן הבינו ועברו לסיכון מוגבר עשו תשואות של פי שניים ואפילו פי שלושה מהילדים שנשארו בסיכון נמוך.

אותה תוכנית. אותן הפקדות. אותו פרק זמן. ההבדל היחיד הוא שההורה של האחד קרא את המכתב.

ולכן ברירת המחדל התהפכה

ב-1 בדצמבר 2022 האוצר וביטוח לאומי הפכו את הכיוון: מי שלא בוחר, נכנס אוטומטית לקופת גמל במסלול סיכון מוגבר.

וזה שינוי עמוק יותר ממה שהוא נראה. הרגולטור אמר, בפועל: הפסיביות של ההורים היא נתון קבוע. אז במקום להילחם בה, נשנה את מה שקורה כשהיא מתרחשת.

מ-2025 זה הורחב עוד: גם אם בחרת לילד הראשון בנק, ולילד השני לא בחרת כלום, ההפקדות של השני ילכו לקופת גמל בסיכון מוגבר. פירטתי את כל התרחישים כאן.

אז זה אומר שכולם צריכים סיכון מוגבר?

לא. ואני לא נותן כאן המלצה, כי המלצה דורשת להכיר אותך ואת המשפחה שלך.

מה שאני כן יכול להגיד זו התפיסה הרווחת בשוק:

עד גיל 15 בערך, טווח ההשקעה ארוך מספיק כדי לספוג תנודתיות, גם עבור מי ששונא סיכון. יש מספיק שנים לשוק לתקן את עצמו, ואחרי ירידות היסטורית הגיעו עליות.

משם והלאה, כשמתקרבים לגיל שבו הכסף עשוי להימשך, שווה לשקול מחדש. וזו כבר החלטה אישית, לא נוסחה.

שורה תחתונה

אף אחד לא ישנה את השם. הוא נשאר, והוא ימשיך להרתיע הורים.

מה שאתה כן יכול לעשות זה להפסיק לתת למילה אחת לקבל בשבילך החלטה של עשרים שנה.