השאלה ששאל
הנדריק בסמבינדר, פרופסור באוניברסיטת אריזונה, פרסם ב-2018 מחקר עם שם צנוע להפליא: "האם מניות מניבות יותר מאג״ח ממשלתי?"
זה נשמע כמו שאלה מיותרת. כמובן שכן, כולם יודעים.
אבל הוא שאל את זה לא על השוק, אלא על כל מניה בנפרד. וזאת שאלה אחרת לגמרי.
הוא לקח את כל המניות הרגילות שנסחרו בבורסות אמריקאיות מיולי 1926 ועד דצמבר 2016. כמעט 26 אלף מניות. ובדק לכל אחת מהן: לאורך כל חייה כנסחרת, מה היא נתנה לעומת אג״ח ממשלתי לחודש.
התוצאה
הנה הממצא המרכזי, והוא קשה לעיכול:
1,092 חברות, שהן קצת יותר מ-4% מהכל, אחראיות לכל יצירת העושר נטו של שוק המניות האמריקאי.
כל 96% הנותרות, ביחד, לא הניבו יותר מאשר אג״ח ממשלתי לחודש.
וזה מתחדד עוד:
- 90 חברות בלבד, כלומר שליש האחוז, אחראיות ליותר ממחצית מיצירת העושר
- חמש חברות (אקסון מוביל, אפל, מיקרוסופט, ג׳נרל אלקטריק ו-IBM) אחראיות ל-10.07%
- חמישים החברות הגדולות ביצירת עושר אחראיות ל-39.29%
סך יצירת העושר נטו לבעלי המניות לאורך 90 השנים: כמעט 35 טריליון דולר.
ומה עם המניה הממוצעת
כאן זה נהיה ממש לא נוח.
- התשואה החציונית של מניה לאורך כל חייה: מינוס 2.29%
- רק 49.5% מהמניות סיימו את חייהן בתשואה חיובית כלשהי
- רק 42.6% הניבו יותר מאג״ח ממשלתי לחודש. כלומר ארבע מכל שבע מניות פיגרו אחרי אג״ח
- אורך החיים החציוני של מניה בבורסה: שבע שנים וחצי
- והתוצאה הכי שכיחה מכולן, אם מעגלים לחמישיות: הפסד של 100%
אז איך השוק בכל זאת עולה?
כי החשבון הוא לא ממוצע, הוא סכום. ומעטים מאוד מייצרים סכומים עצומים.
התשואה הממוצעת של מניה לאורך חייה עומדת על מעל 18,000%. אבל רק 574 מניות, שהן 2.2%, הגיעו לממוצע הזה או עברו אותו.
כלומר הממוצע הזה לא מתאר אף מניה אמיתית. הוא מתאר את ההשפעה של קומץ חריגים על כולם.
המניה עם התשואה הגבוהה ביותר בכל המדגם החזירה 244.3 מיליון אחוז. זאת החברה שהיום נקראת אלטריה.
וזה לא רק אמריקאי
בסמבינדר ועמיתיו הרחיבו את הבדיקה לעולם, על כמעט 62 אלף מניות גלובליות מ-1990 עד 2018.
- 56% מהמניות האמריקאיות ו-61% מהמניות מחוץ לארה״ב פיגרו אחרי אג״ח ממשלתי אמריקאי לחודש
- 1.3% מהחברות אחראיות לכל 44.7 טריליון הדולר של יצירת העושר הגלובלית
- ומחוץ לארצות הברית, פחות מ-1% מהחברות אחראיות ל-16 טריליון
מה זה אומר בפועל על בחירת מניות
אני רוצה להיות מדויק כאן, כי קל לקחת מזה מסקנה גורפת מדי.
המחקר לא אומר שאי אפשר לבחור מניות טוב. הוא אומר משהו על הסתברות:
- אם תבחר מניה אקראית, הסיכוי שהיא תפגר אחרי אג״ח הוא קצת מעל 57%. זה לא מטבע הוגן, זה מטבע מוטה נגדך.
- ככל שתחזיק פחות מניות, כך גדל הסיכוי שתפספס את ה-4%. ותיק של עשר מניות הוא בדיוק כזה.
- וכשמפספסים את ה-4%, לא מקבלים "קצת פחות". מקבלים אג״ח. זה לא פער של אחוז או שניים.
מנגד: מי שמחזיק את כל השוק, מחזיק בהכרח גם את 1,092 החברות האלה. הוא לא צריך לזהות אותן, הוא רק צריך לא לפספס אותן.
ומה שבאמת הייתי רוצה שתיקח
יש כאן היפוך של האינטואיציה, ולדעתי הוא העיקר.
אנחנו נוטים לחשוב שפיזור הוא ויתור. שאתה "מסתפק בממוצע" במקום לנסות לנצח.
המחקר הזה אומר את ההפך: פיזור הוא הדרך היחידה להבטיח שתחזיק את המנצחות, בעולם שבו כמעט כל התשואה מגיעה מקומץ זעיר שאי אפשר לזהות מראש.
אתה לא מוותר על המנצחות. אתה מוותר על הצורך לנחש אותן.
ואם יש לך כסף שיושב איפשהו ואתה לא בטוח אם הוא שם מהחלטה או מהרגל, שלח לי הודעה ונעשה סדר במספרים שלך.
