הקוף שהיכה את המומחים: מה באמת קרה בניסוי שכולם מצטטים

המשפט שכולם מכירים

ב-1973 יצא ספר בשם A Random Walk Down Wall Street, של ברטון מלכיאל, פרופסור מפרינסטון. הוא נמכר במיליוני עותקים ויצא מאז בעשרות מהדורות.

ומשפט אחד מתוכו הפך למפורסם יותר מהספר.

כשהוול סטריט ג׳ורנל ציטט אותו ב-2002, הניסוח היה כזה:

"במובן הקיצוני שלה, התיאוריה אומרת שקוף עם עיניים מכוסות שזורק חיצים על דפי הכלכלה של עיתון יכול לבחור תיק שיניב בדיוק כמו תיק שנבחר בקפידה על ידי המומחים."

מלכיאל עצמו, כשחזר על זה שנה אחר כך, כתב "שימפנזה" ו"הוול סטריט ג׳ורנל" במקום "קוף" ו"עיתון". שתי הגרסאות קיימות, ולא הצלחתי לאמת איזו מהן מופיעה במהדורה המקורית של 1973, אז אני מביא את זו של העיתון ומייחס אותה אליו.

ואז העיתון עשה את זה באמת

ב-4 באוקטובר 1988 הוול סטריט ג׳ורנל השיק טור בשם Investment Dartboard. מלכיאל עצמו זרק את החץ הראשון.

איך זה עבד:

• ארבעה אנשי מקצוע בוחרים כל אחד מניה אחת
• מול ארבע מניות שעובדי העיתון בוחרים בזריקת חיצים על טבלת המניות
• ומול מדד דאו ג׳ונס
• התחרות נמשכה חודש, ומ-1990 הוארכה לשישה חודשים

הטור רץ 14 שנה, עד אפריל 2002, ועברו בו מעל 200 אנשי מקצוע.

ומי ניצח

הנה החלק שרוב האנשים מופתעים ממנו. המומחים ניצחו.

בסיכום 142 התחרויות מ-1990 ואילך:

• מומחים מול חיצים: 87 ל-55 לטובת המומחים
• תשואה ממוצעת לשישה חודשים: מומחים 10.2%, חיצים 3.5%

אז זהו, המומחים מנצחים? רגע.

הנתון השני, שכמעט אף אחד לא מצטט

באותן 142 תחרויות, מול מדד דאו ג׳ונס, המומחים ניצחו רק 76 פעמים. הפסידו 66.

כלומר מול חיצים, ניצחון ברור. מול המדד, בקושי יותר מהטלת מטבע. והמדד, בניגוד למומחים, לא גובה דמי ניהול.

ותשואת המדד באותן תחרויות הייתה 5.6% לשישה חודשים, מול 10.2% למומחים. מה שמחזיר אותנו לשאלה למה, בכל זאת, המומחים הובילו.

שלוש בעיות שהורגות את התחרות

2. סיכון. המומחים בחרו שיטתית מניות תנודתיות יותר, והתחרות רצה בתוך שוק שורי של 14 שנה. מניות מסוכנות עולות מהר יותר בשוק עולה. מחקר משנת 1994, שמלכיאל היה שותף לו, מצא שאחרי תיקון לסיכון המומחים לא היכו את החיצים בכלל.

3. דיבידנדים. התחרות מדדה רק שינוי מחיר, בלי דיבידנדים. ומחקר מ-1999 מצא שתשואת הדיבידנד של מניות המומחים הייתה 1.2% בלבד, מול 2.3% למניות החיצים ו-3.1% לדאו. כלומר הכלל הזה העניק למומחים יתרון שיטתי.

אותו מחקר מצא שמשקיע שקנה בפועל לפי המלצות המומחים הפסיד 3.8% מותאם סיכון על פני שישה חודשים.

ומה שמלכיאל באמת אמר

וכאן העיקר, וזה החלק שהכי מעוות בתרגום לעברית.

כשהעיתון סגר את הטור ב-2002, מלכיאל אמר: "החיצים היו מטאפורה נחמדה, אבל ארבעה חיצים זה לא מה שהמלצתי."

הוא אמר מההתחלה שהתחרות אינה מבחן הוגן, בגלל מספר המניות הזעיר ובגלל השפעת הפרסום.

והנה הניסוח המלא שלו, מ-2003:

"כמובן, העצה לא הייתה באמת לזרוק חיצים, אלא לזרוק מגבת על דפי המניות, כלומר לקנות קרן מדד רחבה שמחזיקה את כל המניות בשוק וגובה עלויות נמוכות מאוד."

זה בדיוק ההפך מ"בחר אקראית". הוא לא אמר שבחירה אקראית טובה. הוא אמר שלא לבחור בכלל טוב יותר.

ומה שבאמת הייתי רוצה שתיקח

שני דברים, ואחד מהם הוא לא על השקעות:

1. המומחים לא נכשלו מול החיצים. הם נכשלו מול המדד. וזה הרף היחיד שרלוונטי לך, כי המדד הוא מה שאתה יכול לקנות בזול.
2. וכשמישהו מצטט לך מחקר, שווה לשאול מה המחקר באמת אמר. המשפט הזה מצוטט חמישים שנה, בדרך כלל כדי לומר בדיוק את ההפך ממה שמחברו התכוון.

ואם יש לך כסף שיושב איפשהו ואתה לא בטוח אם הוא שם מהחלטה או מהרגל, שלח לי הודעה ונעשה סדר במספרים שלך.