איך זה נראה מבפנים

ב-10 במרץ 2000 מדד נאסד״ק סגר על 5,048.62 נקודות. זה היה שיא של כל הזמנים, וההרגשה בשוק הייתה שזאת רק תחנה בדרך.

שנתיים ושבעה חודשים אחר כך, ב-9 באוקטובר 2002, הוא סגר על 1,114.11.

זאת ירידה של 77.93%. כלומר על כל 100 שקל שהיו שם בשיא, נשארו 22.

למה 78% זה הרבה יותר גרוע ממה שנשמע

אם ירדת ב-78%, אתה צריך עלייה של 354% רק כדי לחזור לנקודת ההתחלה. לא 78%.

הסיבה פשוטה: אחרי הירידה נשארו לך 22 שקל. כדי להגיע חזרה ל-100 אתה צריך להכפיל אותם פי 4.5.

וזה העיקרון שהופך כל מפולת עמוקה לאירוע ארוך: הדרך למטה מהירה, הדרך חזרה אריתמטית.

וכמה זמן זה באמת לקח

וכאן הנתון שלדעתי חשוב יותר מהירידה עצמה.

נאסד״ק חזר לסגור מעל השיא של מרץ 2000 רק ב-23 באפריל 2015, על 5,056.06 נקודות. זה 15 שנה, חודש ו-13 ימים.

ובתוך כל התקופה הזאת לא היה אפילו יום סגירה אחד מעל השיא הישן. לא התקרבות, לא כמעט. שום דבר.

ויש שם גם סיפור בתוך סיפור: ב-2007 השוק התאושש יפה והמדד הגיע ל-2,859 נקודות באוקטובר. עדיין 43% מתחת לשיא. ואז הגיע משבר 2008 והוא חזר לרדת, עד 1,268 נקודות במרץ 2009.

הנתון שמשנה את התמונה: דיבידנדים

כל המספרים עד כאן הם מחיר בלבד, כלומר רמת המדד. אבל מי שמחזיק מניות מקבל גם דיבידנדים, ואם הוא משקיע אותם בחזרה, הסיפור אחר.

בחישוב תשואה כוללת, שכולל דיבידנדים מושקעים מחדש:

זה לא הופך את זה לסיפור שמח. אבל זה ההבדל בין הכותרת לבין מה שבאמת קרה בחשבון, וזה הבדל שחוזר כמעט בכל מפולת.

ומה קרה למנצחות

הנה החלק שהכי מפתיע אנשים. גם החברות שבסוף ניצחו בגדול עברו דרך גיהינום.

אמזון. המניה סגרה בשיא של 106.69 דולר ב-10 בדצמבר 1999. היא ירדה ל-5.97 דולר ב-28 בספטמבר 2001. ירידה של 94.4%. היא חזרה לשיא של 1999 רק ב-23 באוקטובר 2009, כמעט עשר שנים אחרי.

ואחר כך, כמובן, היא עשתה מה שהיא עשתה. אבל שים לב לניסוח: גם מי שזיהה נכון לגמרי את החברה המנצחת של העשור, היה צריך לשבת על ירידה של 94% ולחכות עשר שנים רק כדי לחזור לאפס.

סיסקו. במרץ 2000 היא הייתה לרגע החברה הכי יקרה בעולם, וסגרה על 80.06 דולר. היא איבדה כ-90% משווי השוק שלה עד סוף 2002.

מתי היא חזרה למחיר הזה? ב-10 בדצמבר 2025. עשרים וחמש שנה ושמונה חודשים.

ושוב, בחישוב שכולל דיבידנדים היא עברה את רמת 2000 כבר סביב 2021. ההפרש בין 2021 ל-2025 הוא כל ההבדל בין שתי דרכים למדוד את אותה מניה.

מה זה אומר על "בסוף זה תמיד חוזר"

המשפט הזה נכון. השוק באמת חזר, וגם עלה הרבה מעבר.

אבל יש בו פח, והפח הוא המילה "בסוף". כי "בסוף" יכול להיות שנתיים, ויכול להיות חמש עשרה שנה. ולמי שהיה בן 55 בשנת 2000, חמש עשרה שנה זה לא "בסוף". זה כל התכנון.

ולכן השאלה האמיתית היא לא אם השוק יחזור. השאלה היא אם אתה יכול להרשות לעצמך לחכות לו.

ומה שבאמת הייתי רוצה שתיקח

שלושה דברים פרקטיים:

  1. אופק הזמן שלך הוא לא מספר, הוא אילוץ. כסף שאתה צריך בעוד שלוש שנים לא יכול לשבת במקום שיכול לקחת חמש עשרה שנה לחזור.
  2. תבדוק אם אתה מסתכל על מחיר או על תשואה כוללת. ההפרש בין השניים הוא שנים שלמות.
  3. גם צדק על החברה לא פוטר אותך מהדרך. אמזון הייתה ההימור הנכון של הדור, והיא עדיין ירדה 94%.

ואם יש לך כסף שיושב איפשהו ואתה לא בטוח אם הוא שם מהחלטה או מהרגל, שלח לי הודעה ונעשה סדר במספרים שלך.