בוא נגדיר את התרחיש הכי גרוע
כשמדברים על מפולות, כמעט תמיד מדברים על ירידות. אני רוצה לעשות כאן משהו אחר.
בוא ניקח את המשקיע הכי חסר מזל שאפשר לדמיין. אדם שלקח את כל הכסף שלו, נכנס לשוק ביום אחד, ובמקרה זה היה בדיוק היום הכי גרוע בעשור. ואז ראה את הכסף שלו נחתך בחצי ולא עשה כלום.
כמה הוא הפסיד בסוף? בוא נראה.
המספרים של המפולת
S&P 500 סגר בשיא של כל הזמנים על 1,565.15 נקודות ב-9 באוקטובר 2007.
שבעה עשר חודשים אחר כך, ב-9 במרץ 2009, הוא סגר על 676.53.
ירידה של 56.78%. העמוקה ביותר מאז המשבר הגדול של שנות השלושים.
וכדאי לזכור מה עוד קרה באותה תקופה: ליהמן ברדרס קרסה, בר סטרנס נמכרה בפרוטות, AIG הולאמה בפועל, ובשלב מסוים נשמעו ברצינות תחזיות על קריסה של המערכת הפיננסית כולה. זאת לא הייתה תקופה שבה "להישאר בשוק" הרגיש כמו עצה סבירה.
מתי זה חזר
המדד חזר לסגור מעל השיא של 2007 ב-28 במרץ 2013. חמש שנים וחמישה חודשים וחצי.
אבל שוב, זה מחיר בלבד. בחישוב תשואה כוללת, שכולל דיבידנדים מושקעים מחדש, נקודת האיזון הגיעה כבר באוגוסט 2012. הדיבידנדים קיצרו את ההמתנה בשבעה חודשים בערך.
ויש כאן עוד נתון ששווה לשים לב אליו: בחישוב חודשי של תשואה כוללת, הירידה עצמה הייתה 49.04% ולא 56.78%. אותו משבר, שתי דרכים למדוד, והפרש של כמעט שמונה נקודות אחוז.
ועכשיו החלק שבשבילו כתבתי את הכתבה
מה קיבל בסוף המשקיע חסר המזל שלנו? זה שנכנס ב-9 באוקטובר 2007, בשיא המדויק?
| החזיק עד | תשואה כוללת מצטברת | לשנה |
|---|---|---|
| סוף 2015 | 56.1% | 5.56% |
| סוף 2019 | 167.8% | 8.39% |
| סוף 2020 | 217% | 9.11% |
תקרא את השורה האחרונה שוב.
המשקיע עם התזמון הגרוע ביותר שאפשר היה לבחור בדור שלם, זה שראה את הכסף שלו נחתך ביותר מחצי, הכפיל את כספו פי שלושה בערך עד סוף 2020. בקצב של קצת יותר מ-9% בשנה.
מה זה אומר, ומה זה לא אומר
זה לא אומר "תמיד תישאר בשוק, הכל יהיה בסדר". זאת מסקנה עצלה, ויש לה נגדי-דוגמאות אמיתיות. יפן חיכתה 34 שנה. נאסד״ק חיכה 15.
מה שזה כן אומר: הירידה עצמה לא הייתה מה שקבע את התוצאה. מה שקבע היה מה עשית אחריה.
אותו אדם בדיוק, עם אותו תזמון גרוע בדיוק, שמכר במרץ 2009 כדי "לעצור את הדימום", נעל הפסד של 57% והפך אותו לקבוע.
אז למה בכל זאת רוב האנשים לא מקבלים את התשואה הזאת
כי החישוב למעלה מניח משהו שכמעט אף אחד לא עושה: לא לגעת.
ובמרץ 2009 לא לגעת היה הדבר הכי לא טבעי בעולם. העיתונים דיברו על קריסת המערכת. אנשים סביבך פיטרו, איבדו בתים, סגרו עסקים. והחשבון שלך הראה מינוס חמישים ושבעה אחוז.
ההחלטה למכור שם לא הייתה טיפשות. היא הייתה הגיונית לחלוטין ברגע שהיא התקבלה. וזה בדיוק מה שהופך אותה למסוכנת כל כך.
ומה שבאמת הייתי רוצה שיישאר לך
שלוש נקודות:
- התזמון הכי גרוע בעשור עלה בכמה שנים, לא בכסף. מי שנשאר יצא בסדר גמור. מי שמכר, לא.
- ההחלטה הקשה לא מתקבלת בשיא. היא מתקבלת בתחתית. ובתחתית אין לך יכולת לחשוב בבהירות, כי אתה בתוך זה.
- ולכן ההחלטה צריכה להיות מוכנה מראש. כמה אתה מוכן לראות יורד לפני שאתה נוגע, ומה הכסף הזה מיועד לו ומתי. את זה קובעים כשהשוק רגוע, לא כשהוא נופל.
ואם יש לך כסף שיושב איפשהו ואתה לא בטוח אם הוא שם מהחלטה או מהרגל, שלח לי הודעה ונעשה סדר במספרים שלך.
