המשפט שכולם אומרים, והכוכבית שלו
"בטווח ארוך שוק המניות תמיד עולה." שמעת את זה, אני אמרתי את זה, וזה נכון.
אבל יש כאן שאלה שקל לדלג עליה: מה זה "טווח ארוך"?
כי אם התשובה היא עשר שנים, יש עשור אחד לא רחוק שמערער את זה לגמרי.
המספרים
ב-31 בדצמבר 1999 S&P 500 עמד על 1,469.25 נקודות.
ב-31 בדצמבר 2009, עשר שנים עגולות אחר כך, הוא עמד על 1,115.10.
זאת ירידה של 24.1%. עשור שלם, והמשקיע יצא עם פחות ממה שנכנס.
בחישוב שנתי זה יוצא כ-2.72% מינוס בשנה, כל שנה, במשך עשר שנים.
ומה עשו הדיבידנדים
אבל כמו תמיד, מחיר המדד הוא לא כל התמונה. חברות במדד חילקו דיבידנדים לאורך כל העשור, ומי שהשקיע אותם בחזרה קיבל תוצאה אחרת.
בחישוב תשואה כוללת, העשור הסתיים עם ירידה של 9.1% בלבד, כלומר כ-0.95% מינוס בשנה.
כלומר הדיבידנדים הוסיפו כ-15 נקודות אחוז לאורך העשור. זה הרבה מאוד.
אבל שים לב לניסוח המדויק: הם שיפרו את העשור מאוד, והם עדיין לא הפכו אותו לחיובי. מינוס 9% זה עדיין מינוס.
למה ההבדל בין מחיר לתשואה כוללת חוזר בכל כתבה
כי כמעט כל מספר שאתה רואה בחדשות הוא מחיר בלבד. "המדד עלה 12% השנה" מתייחס לרמת המדד.
אבל הכסף שלך, אם הוא יושב בקרן מחקה שצוברת דיבידנדים, מתנהג לפי תשואה כוללת. וההפרש ההיסטורי הוא בערך שתי נקודות אחוז בשנה.
על פני עשור ההפרש הזה הוא 15 נקודות אחוז. על פני שלושים שנה הוא פער שקשה לתפוס.
איך עשור שלם יוצא שלילי
זה לא קרה בגלל שנה אחת רעה. זה קרה בגלל שני משברים גדולים באותו עשור, עם התאוששות חלקית בלבד ביניהם.
- בועת הדוט־קום, שהתפוצצה במרץ 2000 והמשיכה עד אוקטובר 2002.
- המשבר הפיננסי, שהתחיל באוקטובר 2007 והגיע לתחתית במרץ 2009.
בין השניים היה שוק שורי יפה, מ-2003 עד 2007, שהעלה את המדד כמעט חזרה לשיא של 2000. ואז הוא איבד את הכל ועוד.
העשור נפתח בשיא של בועה ונסגר שנה אחרי תחתית של משבר. זאת הסיבה, וזה גם מה שהופך את זה למקרה קיצון ולא לנורמה.
אז מה עושים עם המידע הזה
אני רוצה להיות זהיר כאן, כי אפשר לקחת את זה לשני כיוונים שגויים.
הכיוון השגוי הראשון: "אז שוק ההון מסוכן, עדיף פיקדון". אבל אותו מדד, מ-2010 עד היום, עשה משהו אחר לגמרי. עשור אחד רע לא מבטל מאה שנה של נתונים.
הכיוון השגוי השני: "זה מקרה קיצון, אפשר להתעלם". גם לא. זה קרה, זה קרה לא מזמן, וזה קרה למדד הכי מרכזי בעולם.
הדרך הנכונה לקחת את זה היא פשוטה: כשאתה בונה תוכנית, תשאל את עצמך מה קורה לה אם העשור הבא נראה ככה. לא כי זה מה שיקרה, אלא כי תוכנית שמתפרקת בתרחיש הזה היא תוכנית שמסתמכת על מזל.
ומה שבאמת הייתי רוצה שתיקח
"טווח ארוך" הוא לא עשר שנים. הוא יותר.
ואם הכסף שלך צריך להיות שם בעוד שבע שנים, שוק המניות הוא לא בהכרח המקום שלו, גם אם הסטטיסטיקה ארוכת הטווח נראית מצוין. הסטטיסטיקה ארוכת הטווח לא יודעת מתי אתה צריך את הכסף.
וזה, בגדול, כל ההבדל בין להשקיע לבין לתכנן. להשקיע זה לבחור איפה. לתכנן זה לוודא שהאיפה מתאים למתי.
ואם יש לך כסף שיושב איפשהו ואתה לא בטוח אם הוא שם מהחלטה או מהרגל, שלח לי הודעה ונעשה סדר במספרים שלך.
