מה מותר, ומתי
| גיל | מי מחליט | מה נדרש |
|---|---|---|
| עד 18 | אף אחד | הקופה נעולה, למעט שני חריגים |
| 18 עד 21 | הילד | בתוספת חתימת ההורה המורשה |
| 21 ומעלה | הילד לבדו | לא נדרש אישור מאף אחד |
שלוש השורות האלה מספרות סיפור. המחוקק ידע בדיוק מה הוא עושה כשהוא הכניס את חתימת ההורה בין 18 ל-21.
הוא לא ניסה למנוע. הוא ניסה להאט. להכניס שיחה אחת לתוך התהליך, לפני שכסף של שמונה עשרה שנה נעלם.
מה בדיוק מפסידים
1. בונוס ההתמדה: 582 ₪
בגיל 21 ביטוח לאומי מפקיד מענק נוסף למי שלא נגע בכסף. משכת בגיל 18? הוא נמחק. לא מוקטן, נמחק.
2. הקופה עצמה, וזה הגדול
וזה החלק שכמעט אף אחד לא מסביר לצעירים.
הקופה הזאת מתנהלת בדמי ניהול של 0.23% לשנה. גם אחרי גיל 21, גם בגיל 30, גם בגיל 50. לכל החיים.
קופת גמל להשקעה רגילה תעלה לך היום בערך 0.6% עד 0.9%.
ברגע שמשכת, הקופה נסגרת. אין דרך לפתוח אותה מחדש. אין דרך להחזיר את הכסף פנימה. אין ועדה, אין חריג, אין הליך. התנאים האלה נעלמים לצמיתות.
3. הזמן
שמונה עשרה שנות צבירה הן בדיוק הנקודה שבה ריבית דריבית מתחילה לעבוד ברצינות. הסברתי את המנגנון כאן, וזה המקום שבו הוא הכי כואב.
הצבירה של השנים הראשונות היא זו שעובדת הכי הרבה זמן. למשוך בדיוק כשהיא מתחילה לצבור מומנטום זה כמו למכור עסק ביום שבו הוא נהיה רווחי.
המשפט שאני אומר לצעירים
משכת בגיל 18 את הכסף שחיכה לך שמונה עשרה שנה, וקיבלת סכום שמרגיש גדול היום.
ובאותה פעולה ויתרת על התנאים הכי טובים שתראה בחיים על קופת חיסכון. וזה, בניגוד לכסף, לא חוזר.
ואם באמת צריך את הכסף
ואני רוצה להיות הוגן. יש מצבים שבהם צעיר באמת צריך את הכסף, ולהגיד לו "אל תיגע" זה מנותק.
אז ככה זה עובד:
- הילד חותם על בקשת משיכה ומגיש אותה לחברה המנהלת.
- ההורה המורשה חותם גם הוא. זה ההורה שמקבל את קצבת הילדים וצירף את הילד לתוכנית.
- הכסף משוחרר, בניכוי מס רווחי הון.
וזהו. זה כל התהליך. הוא לוקח דקות, והוא חינם. תזכרו את המשפט הזה, כי יש מי שגובה עליו אלפי שקלים.
אבל לפני זה, שאלה אחת
ולא שאלה רטורית. אתה צריך את הכסף, או שאתה רוצה אותו?
אלה שני דברים שונים לגמרי, והם מרגישים אותו דבר בגיל 18.
- צריך זה שכר לימוד שמתחיל בעוד חודשיים ואין דרך אחרת לשלם אותו.
- רוצה זה טיול, זה רכב, זה משהו שאפשר לדחות בשנה או לממן אחרת.
ואם התשובה היא "רוצה", שווה לזכור שגיל 21 הוא לא רחוק. שלוש שנים, ואז אתה מקבל את הכסף עם בונוס ההתמדה, ובלי לוותר על הקופה.
ומה עם מס
נקודה חשובה שהרבה צעירים מניחים לגביה דברים לא נכונים.
המס זהה בכל גיל. 25% מס רווחי הון ריאלי, כלומר על הרווח אחרי ניכוי האינפלציה.
אין הנחה על משיכה מאוחרת. אין קנס על משיכה מוקדמת. משכת ב-18, ב-21, ב-30 או ב-45, אותו שיעור. פירטתי כאן.
אז המס הוא לא הסיבה לא למשוך. הסיבה היא הקופה.
מה שההורים יכולים לעשות
ואם אתם הורים לילד שמתקרב ל-18, זה הזמן לשיחה. לא לנאום, לשיחה.
- שהוא ידע שהכסף קיים ואיפה הוא נמצא.
- שהוא יבין מה הוא מפסיד אם ימשוך, במספרים ולא בסיסמאות.
- שהוא יידע שהוא מחליט. בגיל 21 אין לכם וטו, ולא צריך שיהיה.
המטרה היא לא שהוא יעשה מה שאתם רוצים. המטרה היא שהוא יחליט מתוך ידיעה ולא מתוך אימפולס.
שורה תחתונה
בגיל 18 הכסף נהיה נגיש, וזו בדיוק הבעיה.
ההחלטה הכי משתלמת שצעיר יכול לקבל בשנה הזאת היא לא לקבל שום החלטה. פשוט לא לגעת.
